יד פוגשת יד אחות

כשבדרום רעמו התותחים וטילים חיפשו דרכם למילים של חרדה ומנגינות של חוסר ודאות, באולם יד למגינים עברו קולות נעימים של מילים ומנגינות בכל השורות. בשירי רחל ולאה גולדברג מהגדולות שבמשוררות שסיפור חייהן הוא כ"זמר נוגה" ושתיהן נתנו תמיד ביטוי עבורי ל"ארץ אהבתי".

כפי הנראה שתפקידו של הדור הצעיר הוא להילחם ולפתח את הארץ הזאת לכן אין זמנם להתרפק על מראות וקולות הנוסטלגיה, ואת המילים והמנגינה הם מחליפים בריצות אין סופיות כדי להספיק ולהגיע בזמן ומהר לצלצול הטלפון או קולות הווטסאפ, ותפקיד הדור שלי הוא לשמר את הדברים שהיו ולהכין להם אותם בחלוף השנים, כי אנו כבר לא רצים בין הדרכים המהירות, אנו פוסעים לאט ואוספים בשקט ושלווה את המילים והקולות.

ואיזו הנאה גדולה הייתה לעשות את זה הערב באולם יד למגינים, בערב שאירגנה מחלקת התרבות של המועצה.

הסופרת והמשוררת נאוה מקמל עתיר הנחתה בצורה מושלמת את הערב כשלצידה על הבמה הגיחה מידי פעם השחקנית פזית ירון מינקובסקי שפיזרה קטעי הומור בין השורות העצובות שהילכו בשנות חייהן של המשוררות רחל ולאה.
הניהול המוסיקלי הופקד הערב בידיו האמונות של אבי בן עוז, והשירה בלחנים מיוחדים לערב הזה, הייתה בפי הרכבים וחבורות זמר מיישובי המועצה.
דברי ברכה נשא ראש המועצה עמוס נצר כשהוא מוסר בשם כל היושבים באולם ותושבי המועצה כולם, את ברכתו  לתושבי הדרום.

ערב מיוחד שפתח לקהל הרב שהגיע, עוד דלת ועוד חלון לביתם המיוחד של לאה גולדברג ורחל, בית מיוחד שפסיעותיהן הילכו בין אהבות מאכזבות ובין מילים שמצאו את הדרך להגיע אלינו ומשתלבות בהיסטוריה של כולנו.

רבקה זוהר ולירון לב סיימו את הערב הבלתי נשכח בשילוב קולות מלא רגש שלא נתנו לקהל לעזוב את האולם ולתת הדרן גם להם וגם לכל אלה שהופיעו בערב הזה.

 

יערי משה