עשרים ושלושה שנה

את כל הביטויים נתנו לערב הזה בו מצא יצחק רבין את עצמו על סף היפרדותו מהעולם. רעידת אדמה, שינוי המפה הפוליטית, מות השלום, אובדן התקווה ועוד ועוד שמות שכל אחד מהם מוצא לו פינה קטנה בין שמו הפרטי לשם משפחתו.
קשה לומר האם שמות אלה באמת הגשימו את עצמם או אולי לא. אבל אם משפילים מבט להווה ומרימים ראש לקראת העתיד, נותרו רק הגעגועים למה שכנראה לא יהיה יותר.
כולנו גדלנו קצת ולא החכמנו, כולנו עדיין עוברים בדרך שבין השפלה להר נושאים את ארונו עטוף בדגל הלאום וכמה דמעות שלא יבשו מעולם.
עשרים ושלש שנה, ונרות הזיכרון עדיין מאירים את הערב ההוא.

יערי משה